Peah
Daf 31b
משנה: כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה אֲפִילוּ כְזַיִת הַנְּטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וּבִמְקוֹמוֹ. בִּשְׁמוֹ שֶׁהָיָה שָׁפְכָּנִי אוֹ בֵּישָׁנִי. בְּמַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד הַפִּרְצָה. וּשְׁאָר כָּל הַזֵּיתִים 31b שְׁנַיִם שִׁכְחָה שְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים.
Traduction
Tout olivier qui, par son nom spécial dans le champ, est notoire, fut-ce seulement celui dont l’huile dégoutte de temps en temps (365)''Netoufa peut désigner un nom de lieu. Voir (Esd 2, 22); (Ne 7, 26).'' et qui a été oublié, n’est pas tenu comme oubli (abandonné légalement). Toutefois, cette exception n’a lieu que si cet arbre se distingue, soit par le nom, soit par les produits, soit par l’emplacement. Il est désigné par le nom s’il se nomme (par exemple) Shifkhôni (366)Ce sont peut-être aussi des noms de localités, comme le remarque Maïmonide. Voir Neubauer, Géographie, p. 128. (verseur, qui répand le trop plein de ses olives), ou baïshoni (honteux). On le distingue par ses fruits lorsqu’il produit beaucoup; et par sa place, s’il se trouve situé du côté du pressoir ou de la brèche. Quant aux autres oliviers, si l’on en oublie deux, l’oubli subsiste, mais non pour trois. Selon R. Yossé, il n’y a nul droit d’oubli pour les olives.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל זית שיש לו שם בשדה. שהוא מפורסם כדמפרש לקמיה:
בשמו או במעשיו וכו'. שהוא עושה הרבה שמן ואפי' הוא אינו אלא כמו הזית הנטופה בשעתו כלומר שאינו נוטף בכל שנה ושנה כך אלא אפי' שנה אחת או שתים אינו נוטף מכיון שהוא נוטף ברוב השנים מפורסם הוא או שהוא מפורסם מכח הרבה זתים שהוא עושה או מחמת מקומו אין לו שכחה כדדריש בגמ' עומר שאתה שוכחו לעולם הוא שכחה שאינו יודע בו איזה עומר ששכח יצא זה שאתה זוכרו לאחר זמן וילפינן שכחת כל המינים משכחת העומר:
שפכוני. שזיתיו שופכין שמן הרבה:
או ביישני. שהוא מבייש שאר אילנות מחמת רוב השמן היוצא ממנו יותר מהם:
שהוא עושה הרבה. זתים מרובים:
בצד הגת או בצד הפרצה. ומפורסם וניכר מחמת מקומו הוא:
שנים שכחה. כבית הלל דאמרי שנים לעניים:
ר' יוסי אומר אין שכחה לזתים. מפרש בגמ' דלא אמר ר' יוסי אלא בזמן שבא אדריינוס ש''ט והחריב את כל הארץ ולא היו זתים מצוין אבל בזמן שזתים מצוין מודה ר' יוסי דיש שכחה לזתים:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָא כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה עוֹמֶר שֶׁאַתְּ שׁוֹכְחוֹ לְעוֹלָם יָצָא זֶה שֶׁאַתְּ זוֹכְרוֹ לְאַחַר זְמָן.
Traduction
R.Ila fait une remarque: comme il est écrit: si tu oublies une gerbe dans les champs, etc., le droit d’oubli n’est applicable qu’à l’égard d’une gerbe qui, une fois oubliée, le serait pour toujours dans la pensée de son propriétaire; mais on en excepte l’objet dont on se souvient plus (par sa particularité distinctive).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' לא כתיב וכו'. ר' אילא טעמא דמתני' מפרש וכדפרישית.
רִבִי יִרְמְיָה בְּעִי הָיָה מְסוּייָם בְּדַעְתּוֹ כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּייָם. הָיָה עוֹמֵד בְּצֵל הַדֶּקֶל הַדֶּקֶל מְסַייְמוֹ הָיוּ שְׁנֵיהֶן נְטוּפָה זֶה מְסַיֵּים אֶת זֶה וְזֶה מְסַיֵּים אֶת זֶה. הָֽיְתָה כָל שָׂדֵהוּ נְטוּפָה נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יָקִים לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ הַזֵּיתִים מְצוּיִין שֶׁבָּא אַדְרִייָנוּס הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַזֵּיתִים מְצוּיִין יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.
Traduction
Si un fruits est distinct dans la pensée du maître, selon R. Jérémie, il est considéré comme ayant un signe extérieur. De même, si un produit se trouve près du palmier, celui-ci le distingue (contre l’oubli); ou encore, si les 2 arbres sont natifs (perdant l’excès de jus), ils se distinguent l’un par l’autre (réciproquement). Mais enfin, si tout le champ a cette particularité et qu’on en oublie deux, que décide-t-on à l’égard de l’oubli? La réponse à cette question peut se déduire de l’enseignement suivant (de notre Mishna). Selon R. Yossé, il n’y a nul droit d’oubli pour les oliviers (parce qu’ils se distinguent de tous par leur valeur). Or, cet avis de R. Yossé, dit R. Simon b. Yakim, n’a été exprimé qu’en principe, lorsqu’il n’y avait presque plus d’oliviers à la suite des ravages exercés en Palestine par Adrien l’impie (367)Alors la présence de chaque olivier était remarquable.; mais comme depuis lors, les oliviers ne manquent plus, le droit d’oubli s’exercera aussi sur eux.
Pnei Moshe non traduit
היה מסיים בדעתו. כלומר הא ודאי פשיטא לי דאף שאינו מסוים הוא אלא בדעתו של בעל הזית כמי שהוא מסוים בעיני כל דבתר דעתו אזלינן דכיון שבעיניו נחשב כדבר מסוים זוכרו לאחר זמן:
היה עומד בצל הדקל. וכן הא נמי פשיטא לי שאם היה עומד אצל הדקל והדקל מיצל עליו הדקל מסיימו עושה לו למסומן כמו שהוא עומד בצד הגת והפרצה ולהכי נקט צל הדקל לפי שהוא גבוה הרבה וצלו נוטה על האילנות שאצלו:
היו שניהן נטופה. שני אילני זתים זה אצל זה ושניהם הן נטופה הא נמי פשיטא לי שאחד מסיים ומסמן את חבירו ואין להם שכחה כי קא מיבעיא לי היתה כל שדהו של זתים נטופה מהו מי אמרינן הואיל וכולם כך הן לא מיחשבו בעיניו א' מחבירו והוי כשאר אילני זיתים דשוין הן או דילמא דאפ''ה נטופה הן ואין להם שכחה:
נשמעינה מן הדא ר' יוסי אומר וכו'. וקאמר כ''ש בן יקים עלה לקמן דלא א''ר יוסי אלא בשעה שבא זה הרשע והחריב את א''י ולא היו זיתים מצוין והיו חשובים לפיכך אמר דאין להם שכחה אבל עכשיו וכו' והכא נמי כן כיון שכולן נטופה הן מצויין הן אצלו ויש להן שכחה.
שָׁפְכָּנִי נוֹטֵף שֶׁמֶן. וְהָתַנִּינָן נְטִיפָה אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹשָׂה שֶׁמֶן הַרְבֶּה. וְהָֽתְנָן בְּמַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה. אֶלָּא שָׁפְכּוֹנִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁמֶן הַרְבֶּה. נְטוּפָה נוֹטֵף שֶׁמֶן. מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֶּה. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זֵיתִים הַרְבֶּה. בֵּישָׁנִי אִית דִּבְעִי מֵימָר בֵּישָׁנִי מַמָּשׁ. אִית דִּבְעִי מֵימָר דְּהוּא מַבְעִית לְחַבְרֵיהּ עַד דְּיַעֲבִיד אַרְבָּעָה כִפְלֵיסִין כִּי הַהִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן כָּל עוֹמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב וְאֶחָד שֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּשְׁכָחוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּייָם. עַד דְּיַעֲבִיד כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רוּבָּן שֶׁל שָׁנִים כְּמִי שֶׁהוּא מְסוּייָם.
Traduction
On nomme Shifkhôni l’olivier dont l’huile se répand à terre. Mais ne donne-t-on pas déjà ce sens à l’expression natif? Ce dernier est celui dont les olives sont pleines, et le précédent celui qui produit beaucoup d’huile au pressoir. Mais cela ne rentre-t-il pas dans le cas prévu que l’olivier se distingue également par des fruits, c’est-à-dire par la quantité d’huile qu’il fournit? En effet, il faut entendre par Shifkhôni l’olivier qui fournit beaucoup d’huile; par natif, celui dont l’huile dégoutte à terre; enfin, on distingue l’olivier par la quantité de ses fruits, c’est-à-dire qu’il produit un grand nombre d’olives (368)Il se peut que, malgré la supériorité du nombre d'olives, la quantité d'huile soit moindre qu'au premier cas.. Quant à l’expression baïshoni (honteux) elle signifie selon les uns, l’olivier dont la production est sèche, ou modeste (369)On fait dériver le terme bashan de la racine yabesh être sec. Selon Schwarz, Tebouôth ha-'arets, c'est la ville Beth-Schean.; selon d’autres, c’est au contraire l’olivier qui rend ses voisins honteux par l’excès de la production. Doit-il fournir (pour être ainsi distingué) quatre fois autant que les autres? Et cela ressemble-t-il à la Mishna précitée (6, 1), où il est dit: ''Si chacune des gerbes du champ a la mesure d’un cab, et que l’on en oublie une qui mesure 4 cabs, cet oubli n’est pas dû aux pauvres''? Non, comme elle est bien plus productive que ses voisines, elle se distingue par cette particularité, et cela suffit pour qu’elle ne soit pas oubliée. Faut-il que cette particularité se renouvelle chaque année? - Non, comme la plupart du temps, cette distinction se reproduit, elle sert de trait distinctif en général.
Pnei Moshe non traduit
שפכוני. שהוא נוטף שמן.
ופריך והתנינן נטופה. ברישא דמתני' ועלה קאמר בד''א וכו' בשמו שהיה שפכני וכו' אלמא כולן פירישא דנטופה הוי והיינו דנטיפה נוטף שמן וצריך שיהא או שפכני או ביישני וכו' וא''כ שפכני לאו היינו נוטף שמן לחוד:
והתנינן במעשה שהוא עושה הרבה. וקס''ד שהוא עושה שמן הרבה וא''כ היינו שפכוני דקאמרת ונכלל הוא בחלוקה דבשמו.
אלא כך היא שפכוני וכו' ובמעשיו וכו' היינו שהוא עושה זיתים הרבה וכשהוא עושה הרבה זיתים שייך ג''כ בפירושא דהני חלוקות על נטופה דזהו שהוא נוטף שמן דהא מיהת נוטף הוא שמן אלא דבעינן שיהא מסוים בדבר אחד ביותר:
בישני אית דבעי מימר בישני ממש. אילן זית שהובא ממקום בישן ונטעו בשדהו ולפי שהזיתים שלהן עושין שמן הרבה:
אית דבעי מימר דהיא מבעית לחברי'. ולשון בושה היא שמבייש לאילני זתים אחרים שאינן עושין הרבה:
עד דעביד ארבעה כיפליסין. בעיא היא אי בעינן עד שיעשה ארבעה פעמי' כפל יותר מהאחרים וכי ההוא דתנינן תמן בריש פרק דלעיל כל העומרי שדה של קב קב וא' של ד' קבין ושכחו דקאמרי ב''ש אינו שכחה אלמא דמצינו דד' בכפל דבר חשוב הוא ואי נימא דה''נ כן:
מכיון. ופשיט לה דהכא לא בעינן כל כך אלא מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסוים ביניהם:
עד דיעביד. אי בעינן עד שיעשה הרבה בכל שנה ושנה וקאמר דמכיון שהוא עושה רובן של שנים כמי שמסוים הוא:
בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְצַד הַפִּרְצָה. מַתְנִיתָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין הֶבְקֵר לָעֲנִייִם הֶבְקֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תַּמָּן דָּבָר תָּלוּשׁ בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר. בְּרַם הָכָא דָּבָר מְחוּבָּר בְּצַד דָּבָר מְחוּבָּר.
Traduction
– Cet avis de la Mishna (de le distinguer par son emplacement) doit être conforme à l’opinion de Shammaï, qui dit plus haut (6, 2) qu’il déclare non susceptible d’oubli une gerbe adossée au blé, etc. (dont l’emplacement l’en dispense). Selon R. Yossé, il se peut que cet avis soit conforme à l’opinion de tous (même de Hillel); et si, dans ladite Mishna, il y a divergence d’opinion entre Shammaï et Hillel, c’est que là il s’agit d’objets détachés se trouvant auprès d’un immeuble adhérent à la terre (le blé), tandis qu’ici les uns et les autres sont adhérents à la terre (l’olivier et le pressoir, ou la brèche). –
Pnei Moshe non traduit
מתני' דב''ש דבש''א אינו שכחה. כצ''ל וכמו דגרסי' בפ' דלעיל ריש הלכה ב' בעומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש דקסברי ב''ש אינו שכחה מפני שהוא בצד דבר המסוים ולימא דמתני' דהכא דקתני שהוא עומד בצד הגת והפרצה כב''ש היא ודלא כב''ה:
א''ר יוסי דלא היא אלא מתני' ד''ה היא דתמן דבר תלוש בצד המחובר העומר אצל הגפה וכיון דהעומר תלוש הוא ואין לו קביעת מקום לא מהני מה שהוא בצד המחובר אבל הכא דבר המחובר בצד המחובר ואפי' ב''ה מודו שנותן עיניו בו ועתיד לזכרו וכדפרישית לעיל שם:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לְזֵיתִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ הַזֵּיתִים מְצוּיִין שֶׁבָּא אַדְרִייָנוּם הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַזֵּיתִים מְצוּיִין יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.
Traduction
L’avis de R. Yossé, redit R. Simon b. Yakim, n’a été exprimé qu’en principe, lorsqu’il n’y avait presque plus d’oliviers, à la suite des ravages exercés en Palestine par Adrien l’impie; mais, comme depuis lors, les oliviers ne manquent plus, le droit d’oubli leur est aussi applicable.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא חִייֵב אָדָם שִׁכְחָה לְזֵיתִים אֶלָּא רִבִי עֲקִיבָה דּוּ דָּרַשׁ אַחֲרֶיךָ אַחֲרֶיךָ. מֵעַתָּה אֵין שִׁכְמָה לְזֵיתִים כְּרִבִי יוֹסֵי דְּלֹא דָּרַשׁ אַחֲרֶיךָ. הָתִיבוּן הֲרֵי עוֹמֶר שִׁכְחָה הֲרֵי לֹא כְתִיב אַחֲרֶיךָ. מִּכֵּיוָן שֶׁכְּתִיב לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ כְּמִי שֶׁכְּתִיב אַחֲרֶיךָ.
Traduction
En fait, dit R. Yossa (l’amora), l’on n’est tenu de donner aux pauvres l’oubli des oliviers que selon R. aqiba (6, 4). Il déduit cette obligation de l’expression derrière toi, qui se trouve exprimée dans les versets relatifs à la vigne, comme pour l’olive (Dt 24, 20-21): et il applique l’analogie à cette déduction que le droit d’oubli s’exerce à l’égard de l’olivier dans les mêmes conditions que pour la vigne. Est-ce à dire qu’il n’y a pas, selon lui, le droit d’oubli sur les oliviers (370)Puisque R. Akiba déduit ladite expression le devoir de l'oubli pour les olives détachées, en dispense-t-il les arbres.? Il se conforme à R. Yossa, qui en dispense les oliviers et ne leur applique pas la répétition de ces termes. Mais, fut-il objecté, il y a le droit d’oubli sur la gerbe, bien qu’à son sujet il n’y ait pas l’expression derrière toi? (De même, ne devrait-on pas appliquer l’oubli aux oliviers sans la dite expression?). C’est que, fut-il répondu, comme il est écrit: tu ne retourneras pas prendre cette gerbe omise, cela équivaut à ladite expression pour maintenir ce droit.
Pnei Moshe non traduit
לא חייב אדם שכחה לזתים אלא ר''ע דהוא דריש אחריך אחריך. בספרי פ' כי תצא דריש דכתיב כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך מלמד שיש לו שכחה אחריך מלמד שיש לי פאה והכי דריש לה התם נמי אחריך דכתיב גבי כי תבצור כרמך וגו' וקא''ר יוסי אמורא דלא מצינו שמחייב איזה תנא דברייתא לזתים בשכחה אלא ר''ע דאיירי התם ומתני' כר''ע:
מעתה אין שכחה לזתים כר' יוסי. וקאמר הש''ס דמעתה נאמר דר' יוסי דמתני' ס''ל דאין שכחה לזתים כלל דלא דריש אחריך כר''ע ודלא כר''ש בן יקים דקאמר לא א''ר יוסי אלא בראשונה:
התיבון על האי דרשת ר''ע הרי שכחת עומר דלא כתיב ביה אחריך ואפי' כן יש לו שכחה.
ומשני מכיון דכתיב ביה לא תשוב לקחתו הרי הוא כמי שכתוב בו אחריך דלא תשוב אחריך לקחתו:
רִבִי יוֹנָה בְּעִי הָהֵן זַיִת נְטִיפָה הוֹאִיל וְהוּא מְסוּייָם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּדִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ הִתְחִיל בּוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ.
Traduction
R. Yona remarqua ceci: pour l’olivier dont l’huile dégoutte, qui le dispense des droits d’oubli, parce qu’il a un trait distinctif, il sera indifférent, selon l’opinion de R. Yossa (qui repousse l’interprétation de R. aqiba et dispense de l’oubli) que l’on ait commencé la cueillette (371)Comp. sur ce point ce qu'en dit le suivant. ou non (l’oubli est annulé; et il a lieu au contraire, selon R. Simon b. Yakim, si la cueillette est commencée).
Pnei Moshe non traduit
ההן זית נטופה הואיל והוא מסוים. אם נאמר דעל דעתיה דר' יוסי דפליג במתני' ולקמן במתני' אמרינן על זית נטופה בד''א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו יש לו שכחה והשתא אי פליג ר' יוסי אפי' בהתחיל בו דקסבר אין שכחה כלל לזתים וכהאי ר' יוסי אמורא או לא:
Peah
Daf 32a
משנה: 32a זַיִת שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. זַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא̇ הִתְחִיל בּוֹ אֲבָל הִתְחִיל בּוֹ אֲפִילוּ כְזַיִת הַנְּטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה. כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַחְתָּיו יֵשׁ לוֹ בְרֹאשׁוֹ. רִבִי מֵאִיר אוֹמֵר מִשֶׁתֵּלֵךְ הַמַּחְבָּא.
Traduction
Si un olivier se trouve placé entre trois rangées appartenant à deux carrés de champs et qu’il a été oublié, il ne tombe pas sous la loi sur l’oubli; de même, ce qui aurait été oublié sur un olivier contenant 2 saa n’est pas perdu pour le propriétaire. Toutefois cette dispense a seulement lieu aussi longtemps que l’on n’a pas commencé la récolte; mais une fois qu’elle est commencée, fût-ce même l’olivier dont l’huile dégoutte de temps en temps, le droit d’oubli subsiste. Aussi longtemps que le propriétaire a des olives au-dessus de lui (au bas de l’arbre), il possède celles qui sont suspendues au-dessus de sa tête adhérentes à l’arbre (372)Comp. Gitin 61a.. Selon R. Meir, le droit des pauvres sur les restes ne s’exerce que lorsque le propriétaire, après avoir fouillé tous les coins de l’arbre avec une gaule, l’a quitté.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בין שלש שורות של שני מלבנים. שלש שורות של אילני זתים ובין שורה ראשונה לשניה ערוגה מרובעת כדמות מלבנות כהאי דתנינן לעיל ריש פ''ג מלבנות התבואה שבין הזתים וכן יש בין שורה שניה לשלישית ושכח אילן האמצעי שבשורה האמצעית אינו שכחה לפי שהאילנות שסביביו הסתירוהו ודמי לחיפהו בקש או עמדו עניים כנגדו דתנן לעיל בפ''ה דאינו שכחה:
זית שיש בו סאתים. אזית נטופה קאי כדמפרש בגמ' וכלומר דאם יש בו סאתים לעולם אין לו שכחה ואפי' אם התחיל בו דאמרינן בסמוך דגם בזית נטופה יש לו שכחה ואשמעינן הכא דביש בו סאתים הואיל ובלא''ה מסוים הוא ויש בו עוד צד אחד למעליותא דאין לו שכחה כלל:
בד''א. אמתני' דלעיל קמהדר דתנן בזית הנטופה דאין לו שכחה ועלה קאמר בד''א בזמן שלא התחיל בו למסוק הזתים אבל אם התחיל בו אפי' הוא כזית הנטופה בשעתו יש לו שכחה עד שיהא בו סאתים במה שנשאר דאז אין לו שכחה ואפי' התחיל בו וכדאמרן:
כל זמן שיש לו תחתיו. שלא שכחם:
יש לו בראשו. בראש הזית אפי' שכחם אינם שכחה ובלבד שיהא נזכר קודם שיטול התחתונים:
רמ''א משתלך המחבא. כלומר משיהלך בכל מחבואי אילן בין ענף לענף שהזתים נחבאים שם קודם לכן לא הוי שכחה אע''פ שאין זתים תחתיו א''נ אעני קאי כל זמן שיש לעני רשות ליטול השכחה ממה שתחת האילן יש לו כמו כן רשות ליטול ממה שבראש האילן רמ''א וכו' כדמפרשי' בגמ':
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁל שְׁנֵי מַלְבֵּנִים וּשְׁכָחוֹ. מַה נָן קַיָּמִין אִם מִשּׁוּם דָּבָר מְסוּייָם אֵין כַּאן זֵתִים. אִם מִשּׁוּם שׁוּרָה הוּא עַצְמוֹ נִידּוֹן כְּשׁוּרָה. אֶלָּא עַל יְדֵי שׁוּרָה עַל יְדֵי שׁוּרוֹת.
Traduction
R. Eleazar explique ainsi la Mishna: elle parle du cas où, par suite des 3 rangées englobant deux carrés (373)''Selon le commentaire de R. Simson, on suppose que chaque rangée est distante de l'autre à une largeur de 2 briques, ayant chacune 3 palmes de large, soit en tout 6 palmes, comme il est dit en Baba Batra 1 ( 2b). Pour donner une idée nette de l'hypothèse émise par la Mishna, Maïmonide en trace la figure; il suppose 3 doubles rangs d'arbres fruitiers encadrant 2 plates-bandes, et au milieu d'elles est l'olivier désigné o. Voir ci-dessus, (3, 1) et 4, pour le terme Malbenot (briques).'', on a oublié l’olivier (s’il y avait quatre carrés, la règle pour les gerbes serait aussi applicable ici). Quelle est cette règle? (Et comment se fait-il qu’il y a dispense de l’oubli?) Est-ce qu’il n’est pas considéré comme oubli légal, parce qu’à cause de sa place il est aisé à distinguer? Mais alors faut-il, pour une telle distinction, qu’il y ait beaucoup d’autres oliviers? Est-ce parce qu’on le considère comme faisant partie d’une rangée (où rien ne s’oublie)? Mais en ce cas, on le considérera (quoique seul) comme toute une rangée? (Et à quoi bon parler des carrés?) C’est qu’il s’agit là, non d’une rangée, mais de plusieurs (or, c’est là un enseignement nouveau que, même au milieu de plusieurs rangées, l’olivier oublié n’est pas considéré comme perdu, et qu’en présence de moins de trois rangées, l’olivier n’est pas caché).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא של שני מלבנים ושכחו. כלומר דרבי אלעזר מפרש דהא דקתני ג' שורות של שני מלבנים לאו דהמלבנות הן מפסיקין בין שורה לשורה קאמר וכהאי דתנינן בריש פ''ג מלבנות התבואה שבין הזתים כדפרישי' במתני' להכי בא לפרש דל''ת הכי אלא כצ''ל המתני' דהאי מלבנים אאילנות עצמן קאי שבכל שורה ושורה היו שני אילנות ולא יותר והיינו דמדייק כיני מתני' של שני מלבנים כלומר דהשורות הן של שנים שנים אילנות וקרי אותן מלבנים כהאי דתנינן בפ''ג מלבנות הבצלים ולאו דוקא ערוגות מתפרשא וה''נ על אילנות שבהשורות קאי והא קמ''ל ר''א דלא בעינן שתהא כל שורה ושורה של ג' אילנות אלא אפי' בשנים שנים סגי וכדמפרש טעמא לקמן:
מה אנן קיימין. השתא מסיק ומפרש טעמא דמתני' דלא הוי שכחה וקאמר דמה אנן קיימין לטעמא דהאי דינא:
אם משום דבר מסוים. דאי תימא דזה הזית שהשורות מקיפות אותו הוי כדבר מסוים ביניהן והלכך לא הוי שכחה:
אין כאן זתים. בתמיה כלומר דהאי לא מצית אמרת דכי אין כאן זתים אחרים כמו זה הזית ששכחו ומהיכי תיתי למימר ביה שהוא דבר מסיים ואנן לא אמרינן הכי אלא גבי זית הנטופה דריש פרקין דהתם מסיים הוא בין הזתים בשמו וכו' כדתנינן אבל הכא שוה הוא לשאר הזתים שהן בהשורות סביביו וכיון דליקט את כולן ושכחו לזה אמאי נימא דלא הוי שכחה:
אי משום שורה. ואי משום דתלינן בשורה. כהאי דאמרינן בפרק דלעיל דכל היכא דאיכא למימר שלא שכחו אלא שהוא רוצה לעשות שורה אחרת ועתיד לקוצרו או ללקטו תלינן בשורה:
הוא עצמו נידון בשורה. בתמיה כלומר דהא נמי לא מצית אמרת דכי הוא עצמו שנשאר לבדו ולא לקטו יהא נידון בשורה והלא כל האילנות שבסביביו ליקטן ואותו לבדו שכחו ביניהם והיאך יהיה נידון בשורה:
אלא ע''י שורה ע''י שורות. אלא ודאי היינו טעמא על ידי שורה ושורות. כלומר מכיון שהרבה שורות מקיפות אותו לא ראהו לזה ודמיא ממש לחפהו בקש או עמדו עניים בפניו דה''נ השורות הסתירוהו לאותו אילן זית והלכך לא הוי שכחה:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּזַיִת נוּדְייָן הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא סוֹף דָּבָר נוּדְייָן אֶלָּא אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַזֵּתִים מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּן לִיבָּחֵן כְּנוּדְייָן אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַזֵּתִים אֵין לָהֶן שִׁכְחָה.
Traduction
Selon R. Yohanan, la Mishna parle d’un olivier spécial, comme celui de Noudian (374)''Ce terme douteux est expliqué au talmud babli, Hulin 65a, dans le sens de '''' sauterelle comestible ''''.'', qui échappe à l’oubli. Aussi, dit R. Yossé, il n’est pas nécessaire en somme qu’il s’agisse de cette espèce spéciale; il peut s’agir de n’importe quelle sorte d’olivier (important); et, dès que l’on a l’habitude de la distinguer des autres espèces, le droit d’oubli n’est plus applicable.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן בזית נודיין היא מתניתא. כצ''ל כדמוכח מלקמן דר' יוחנן קאמר לה:
נודיין. שנד ונעקר ממקומו ולפיכך לא הוי שכחה לפי שעתיד למכרו או להשתמש בו לעצים כמו ששנינו בפ' השואל המוכר זתיו לעצים שעציו חשובין הן ולא חש ללקטו עכשיו והניחו כך:
לא סוף דבר נודיין. לאו דוקא שנעקר ונקצץ ממש אלא אפי' שאר כל הזתים מכיון שדרכן ליבחן כהאי דתנן בסוף פ''ד דשביעית כמה יהא בזית ולא יקוצצו משום דאסור לקצוץ אילנות טובים רובע הקב ובפחות מרובע מותר לקצצו והלכך כל הזתים דרכן לבודקן אם עושין בכדי רובע או לא וזה שאינו עושה אע''פ שלא קצצו עומד לקצוץ הוא ולפיכך אמרינן שהניחו כך מפני שדעתו שזה יהיה לעצים ויטלנו כולו ולא משום שכחה הניחו:
אית תניי תני שנמצא. זית שנמצא בין ג' שורות ולא גריס עומד ואית תנא תני שנמצא עומד כמו הנוסחא במשנה שלפנינו:
מ''ד שנמצא מסייע לר' יוחנן. דקאמר בנודיין שנעקר ונמצא שם וזתיו שעליו לא הוו שכחה מטעמא דאמרן:
מ''ד שנמצא עומד מסייע לר' אלעזר. דטעמא הוא מפני שהאילנות שבשורות הסתירוהו:
מתניתא. תוספתא.
אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא. אִית תַּנָּאֵי תַּנִּי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד מְסַייֵעַ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנִּי בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵין מַכִּירוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירוֹ מְרַדֵּף אַחֲרָיו עַד מֵאָה.
Traduction
D’après une certaine version, notre Mishna s’exprime ainsi: ''Si un olivier est trouvé (375)C'est dire qu'on le cherche, sans l'oublier.''; d’après la version d’autres rabbins, il y est dit (376)Selon le texte adopté ici.: ''s’il se trouve placé'' (entre 3 rangées). La première version confirme l’opinion de R. Yohanan (377)''Le terme '''' est trouvé '''' indique qu'il s'agit d'un objet étranger, spécial.''; la seconde confirme celle de R. Eliézer. Un enseignement sert d’appui à l’avis de R. Eliezer, puisqu’il est dit (378)Tossefta, sur Pea 3 (au sujet de la non application des droits d’oubli pour les olives omises dans les champs): ''l’oubli a lieu pour l’olivier (hormis le cas de la Mishna), lorsqu’il n’est pas reconnu (379)Sans quoi, l'on se serait arrêté devant lui.; mais au cas où on le reconnaîtrait, on peut poursuivre son bien jusqu’à cent coudées et le reprendre (380)En effet, selon R. Eliezer, on n'a pas égard au caractère de l'olivier spécial, étrange, mais à sa position..''
Pnei Moshe non traduit
מסייע לר' יוחנן דתני התם בפ''ג וה''ג שם הזית שהוא נגד ג' שורות של שני מלבנין ושכחו אינו שכחה בד''א בזמן שאינו מכירו אבל בזמן שמכירו רץ אחריו ונוטלו אפי' מאה אמה וגירסא זו עיקרית היא וכן צריך לגרוס כאן וה''פ בד''א דבעינן שיהא נגד ג' שורות בזמן שאינו מכירו והלכך עד שיהו השורות מוכיחות עליו שהוא ג''כ מהם ואם לאו אמרינן שמא אדם אחר הביאו לכאן ושכחו אבל בזמן שהוא מכירו שהוא משלו רץ אחריו ונוטלו אפי' עד מאה אמה והיינו דמסייעא לר' יוחנן דע''כ בזית שנעקר ממקומו מיירי:
הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. לֹא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא עַל קַדְמִייָתָא כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה כְזַיִת נְטוּפָה בְשַׁעְתּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה עָלֶיהָ. הָא אִם יֵשׁ בּוֹ סְאָתַיִם וּשְׁכָחוֹ.
Traduction
Pourquoi, aux termes de notre Mishna, après la récolte commencée, y eut-il la contenance de deux saa, l’oubli commis est-il réel? (L’oubli d’un olivier distingué peut-il avoir lieu en ce cas)? Cela ne se rapporte pas à l’avis exprimé (pour l’olivier) par notre Mishna, mais à l’enseignement précédent (§ 1), où il est dit: ''tout olivier qui se distingue dans un champ par un caractère spécial, comme par exemple l’olivier netôfa dont l’huile dégoutte de temps en temps, n’est pas passible de l’oubli légal; c’est pour cela qu’il est dit: ''si l’on a oublié les produits d’un olivier pouvant fournir la valeur de deux saa, les droits d’oubli sont réels.''
Pnei Moshe non traduit
הא אם יש בו סאתים וכו' לא על הדא איתאמרת. האי דקתני במתני' זית שיש בו סאתים לא על הזית דמיירי במתני' קאי שהוא על סתם זתים לפי שבהן אין הפרש בין יש בו סאתים בין אין בו כל היכא דשייכא שכחה הוו שכחה:
אלא על הדא קדמייתא איתאמרת. על משנה הראשונה דאיירי בזית שיש לו שם בשדה וכו':
עליה הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. וכלומר דלעולם לא הוי שכחה ואפילו התחיל בו כדמחלק במתני' אח''כ בד''א וכו' דג''כ אזית נטופה דמתני' דלעיל קאי וכדפרישית במתני' ורהטא דמתני' הכי מתפרשא זית שיש בו סאתים וכו' והיינו זית הנטופה ששנינו בו לחלק דבד''א שאמרנו לעיל דאינו שכחה בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו הוי שכחה אפי' הוא נטופה ודוקא שאין בו עוד סאתים אבל אם יש בו סאתים בשעה ששכחו אפי' התחיל בו אינו שכחה דכיון דאיכא בי' תרתי למעליותא שהוא בעצמו יש לו שם בשדה ויש בו בהנשאר דבר חשוב לא הוי שכחה וכך שנינו בהדיא בתוספתא שם כל הזית שיש לו שם בשדה אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה בד''א בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו ושכחו ה''ז שכחה עד שיהא בו סאתים.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source